אודות

אני עדנה קנטי, מספרת סיפורים וסטנדאפיסטית למבוגרים.
נולדתי בשנת 1954 בעיירה ארק שבצפון פרס.
כן, אותה ארק שבמשך שנים לא עניינה אף אחד, עד שהפרסים החליטו לבנות בה
כור אטומי ופתאום עיר הולדתי הפכה למקום שעיני כל העולם נשואות אליו.
לא רע בשביל ילדה קטנה שהתחילה את חייה בעיירה שאף אחד לא ידע לבטא

אמא שלי אמרה שנולדתי שבועיים אחרי פסח, אבל מאחר שקצת קשה לכתוב בתעודת זהות “שבועיים אחרי פסח”, אימצתי לעצמי את התאריך 5.5.1954. אחר כך הבנתי שאפשר לבדוק את התאריך המדויק לפי הלוח המוסלמי, אבל למה לקלקל? כבר התרגלתי לחמש-חמש. זה נשמע טוב, קל לזכור, ובגיל מסוים צריך לדעת לבחור את הקרבות שלנו.

מפרס לקריית גת

בשנת 1959 המשפחה שלי עלתה לארץ והגיעה לקריית גת. גרנו בשכונת הרכבת, בדירת שניים וחצי חדרים, עם שירותים בחוץ ומיטות סוכנות בפנים. היום זה נשמע כמעט כמו תפאורה לסרט, אבל אז זו הייתה המציאות. צפופה, פשוטה, לפעמים קשה, אבל מלאה באנשים, קולות, ריחות וסיפורים.

למדתי שנתיים בבית ספר חב”ד בקריית גת, ושם פחדתי פחד מוות מאלוהים וגם מהתמונה של הרבי מלובביץ’ שהייתה תלויה על הקיר. אמא שלי, עוד לפני שהמושג “לימודי ליבה” הפך לכותרת בעיתון, החליטה שמספיק עם זה והעבירה אותי לבית ספר חילוני. כבר אז הבנתי שלחיים יש חוש הומור משלהם. רק לקח לי עוד כמה שנים להבין שאפשר גם לעלות איתו על במה.

בין אוניברסיטה, הוראה ומכונות צילום

למדתי באוניברסיטת תל אביב ספרות ולשון. שנאתי את הלימודים, ולכן סיימתי את כל המטלות ראשונה מכל המחזור. כמו מישהו שבולע מהר תרופה מרה במיוחד כדי שזה ייגמר. בסוף יצאתי עם תואר ראשון, שזה נחמד מאוד, גם אם בעיקר רציתי לסיים ולברוח.

אחר כך למדתי הוראה בסמינר הקיבוצים. חשבתי שאולי אהיה מורה טובה. לימדתי בשני בתי ספר, ומשניהם פיטרו אותי אחרי שנה. מסיבות מוצדקות לגמרי, יש לציין. לפעמים החיים יודעים לכוון אותנו למקום הנכון גם כשהם עושים את זה בצורה לא מאוד מחמיאה.

בהמשך מכרתי מכונות צילום ופקסימיליות, ושם הבנתי משהו חשוב: אנשי מכירות הם בעצם מספרי סיפורים. הם פשוט מספרים אותם לאנשי רכש. ככל שסיפרתי טוב יותר, מכרתי טוב יותר, ועם הזמן הבנתי שאם אני כבר מספרת סיפורים כל כך הרבה שנים – אולי הגיע הזמן ללכת לדבר האמיתי.

עדנה קנטי

איך הפכתי למספרת סיפורים?

למדתי שנתיים בבית אריאלה בקורס מספרי סיפורים, ובהמשך המשכתי בסדנה של יוסי אלפי.
אחרי השיעור הראשון הוא הזמין אותי להופיע בפסטיבל מספרי סיפורים, ומאותו רגע הבנתי שמצאתי את המקום שלי.
מאז אני מופיעה בכל מקום שבו מחפשים תוכן מצחיק, אנושי וקצת אחר.
במופעים שלי אני מספרת סיפורים על ילדות, משפחה, אהבה, עלייה, שייכות, נשים, זיכרונות, זוגיות וכל מה שקורה בדרך כשאנחנו מנסים לתכנן את החיים והם מחליטים לכתוב לנו עלילה אחרת.

אני מאמינה שמופע טוב צריך להיות מצחיק, כזה שנוגע באנשים בלי לעשות עניין גדול מדי.
אם בסוף הערב מישהו אומר “זה בדיוק כמו אצלנו” או פשוט צוחק עוד רגע בדרך החוצה – מבחינתי הסיפור עשה את שלו.

אם אתם מחפשים ערב שיש בו סיפורים, הומור, רגש ונשמה – אשמח להגיע אליכם.
לחוג בית, אירוע חברה, ערב נשים, חדר מורים, מופע לגמלאים, יום הולדת, מסיבת פרישה או כל מפגש שבו אנשים רוצים לצחוק ולהרגיש שהם חלק מהסיפור.